בת חוה ושרגא. נולדה ביום י"ז בניסן תשי"א (23.4.1951) בגבעתיים. ילדה שנייה להוריה. אחות של ציפורה ושלום.

גדלה והתחנכה בגבעתיים, למדה בבית הספר היסודי "כצנלסון" והמשיכה ללימודי תיכון בבית הספר "רביבים" בעיר.

צילה הייתה ילדה חברותית מאוד ומלאת חיים, תמיד מוקפת חברים וחברות. נהנתה מאוד לשהות במחיצת חבריה ולבלות עימם בבית או בטיולים משותפים.

אחראית, דייקנית ומלאת יוזמה. חיובית באופיה, אוהבת את הזולת ונכונה לסייע ולעזור בכל עת וצורך. חבריה סיפרו שהיא תמיד התנדבה למשימות והייתה מכוונת לתרום היכן שרק ניתן.

היא הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד" בקן בורוכוב בגבעתיים ומעורבת מאוד בנעשה בתנועה, בדיונים ובפעילויות. כחובבת טבע וטיולים נהגה לצאת עם חבריה לתנועה לטיולים ברחבי הארץ, ולטייל עם חבריה ללימודים באזורי הנגב והגליל.

צילה אהבה מאוד ילדים וחלמה לעבוד כגננת. בנעוריה עבדה כשמרטפית על ילדי השכונה, ובשל טוב ליבה וגישתה לילדים הפכה לשמרטפית מבוקשת מאוד באזור מגוריה.

בסיום לימודיה בתיכון התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל מודיעין, בבסיס הקריה בתל אביב.

לקראת סוף שירותה הצבאי חלתה במחלה ממארת, שוחררה מצה"ל ובמשך כשנה נלחמה באומץ במחלה. גישתה לחיים הייתה ריאלית והיא הכירה בסיכוייה המועטים להחלמה, ואולם חרף זאת הקפידה שלא להיכנע לחולשה ולכאבים שאפפו אותה, הרבתה לפגוש את בני משפחתה וחבריה ולבלות עימם זמן משותף שהיה יקר לה מפז.

צילה איכלבוים נפטרה ביום א' בסיוון תשל"ב (14.5.1972). בת עשרים ואחת בפטירתה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותירה הורים, אח ואחות.